מאמר הגאולה

[NBemet]

חובת ומעלת הצפיה לגאולה
רבים מאבדים את מצות הצפיה למשיח בחושבם: הלא נאמר במדרש: 'אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב', וזה אינו במציאות לכאורה. או בטענה: 'עדין לא בא אליהו לבשר' וכו' ועוד מדרשים רבים כיוצא בהם. ואמנם טעות בידם כמו שנבאר. וקודם נעתיק דברי ספר ''תורת זאב'' עמוד קפ''א וזה לשונו: ''חיוב אמונתנו אינו קשור כלל וכלל בהבנת כל אלו המאמרים והמדרשים, ואפילו אין אנו מבינים איך זה שייך, כל זה יובן לכשיבוא המשיח ויגלה הדברים הנסתרים, ואנו כל תפקידנו וחובתנו הוא להאמין ולחכות לביאתו בכל רגע ממש. מי שאינו מחכה לביאתו הרי זה מפני שאע''פ שיתכן שמאמין בכלל הענין שיבוא פעם משיח, אבל אינו מאמין שיוכל לבוא בכל רגע ממש, וקובע לעצמו זמנים שבהם יכול לבוא ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא, והחליט לעצמו שכל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שעדיין לא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו רואה התקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוב''ז, כי אז עדיין לא שייך שיבוא, וממילא אינו מחכה לביאתו בכל רגע, אלא שמחכה שיבוא לאחר שיתקיימו כל התנאים וההקדמות שקבע לעצמו ע''פ פשוטם של המדרשים ודברי חז''ל, ואיננו יודע את הידיעה הפשוטה בתכלית שכל המדרשים יפרש אותם המשיח עצמו לכשיבוא. וחיוב האמונה הוא להאמין שיכול לבוא בכל רגע, ואיך זה יהיה - זה כבר נראה כשנזכה ונראה''.
כדברים הללו מבואר בספר בית הלוי (פרשת בא) בבאור דברי המדרש ריש פרשת חוקת עיי''ש, ומסקנתו: ''וזהו שדרשו 'והולכתי עורים בדרך לא ידעו... ' דקאי על אופני סידורים ופרטים של עורים בדרך לא ידעו... ' דקאי על אופני סידורים ופרטים של הגאולה, והליכתן מן הגלות, שיהיה באוכן שלא ידעו ולא עלה על לבם, דכמו דאין לנו מבוא ונעלם מכל טעמי החוקים ופרטיהם, כמו כן נעלם עתה סדרי הגאולה... ''
וכבר שאלו את מרן רי''ז הלוי: כיצד יכולים אנו לחכות בכל יום שיבוא המשיח, הרי אליהו עדיין לא בא, ואמרו חז''ל שאליהו הנביא יבוא ג' ימים לפני ביאת המשיח?! והשיב: ''לכשיבוא המשיח יתרץ גם קושיא זו, אבל על כל פנים כן הוא החיוב להאמין ולחכות בכל יום ממש וכל היום''. בהזדמנות אחרת השיב על שאלה זו: ''ההלכה היא כמו שכתוב בסידור: אחכה לו בכל יום שיבוא''.
כן מבואר בספר בית אלקים למבי''ט (שער היסודות פרק חמישים): ''... וכן אם יגביל לו זמן, לא יאמין ביאתו קודם הזמן ההוא... ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר, כי אין לו זמן מוגבל. ואפשר בכל יום ביאתו, כמו שאמר הכתוב: היום אם בקולו תשמעו. וגם שנתאחר הרבה מן הזמן, יהיה לו יותר תקוה, כי הוא קרוב יותר מזמן שעבר, וכמו שאמר הכתוב: אם יתמהמה חכה לו, כי האיחור הוא סיבה שתחכה לו יותר''.
ועוד מדברי הגאון מבריסק, הובא בסכר הגדת בית הלוי: וברוך אשר נתן לנו בדורנו זה את המורה לצדקה אור העולם רבשכבה''ג הגאון הקדוש מבריסק מרן רי''ז הלוי זיע''א שהיה חוזר ומשנן ומבהיר ומסביר ומנהיר עיקר זה של ביאת המשיח ושל החיוב לחכות לביאתו בכל יום וכל היום. והיה מבאר בזה את הנוסח שאנו אומרים בכל יום: אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע''פ שיתמהמה עכ''ז אחכה לו בכל יום שיבוא, שאין כאן קושיא ותירוץ כמו שאין שום קושיא ותירוץ בנוסח שאר העיקרים, אלא שכאן אנו אומרים במלואו את כל מה שצריך להאמין בדסוד ועיקר זה של משיח, שלא די רק להאמין בביאת המשיח, אלא שגם צריך לחכות לו בכל יום שיבוא. וזה שאנו אומרים שאע''פ שיתמהמה עכ''ז אחכה לו בכל יום שיבוא, וכמש''כ הרמב''ם ביד החזקה(פי''א מהלכות מלכים ה''א) שמי שאינו מחכה לביאתו הרי זה כופר, וכמש''כ בפיהמ''ש (פרק חלק) אם יתמהמה חכה לו, והוא מוסיף שלא די בזה שיחכה לו בכל יום שיבוא, אלא כמו שאנו אומרים בתפלה: כי לישועתך קוינו כל היום, דהיינו מחכים ומקוים בכל יום וכל היום, כל רגע ורגע ממש ''.
מובא בשומר אמונים: מקום היותר מבואר בדברי הנביאים לציווי הפקודה על תקות הגאולה, דכתיב (צפניה ג) לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד, שזה קאי על תקות הגאולה, כמו שכתב אחר זה אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, שזה לא היה עוד מעולם, רק לעתיד לבא במהרה בימינו יקויים זה הכתוב שיקראו כל העמים בשם ה' אחד לבד, ולא יהיה שום כירוד אמונה ח''ו, רק יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' המלוכה וגו'.
ועוד ציווי ופקודה יותר מפורשת מזה, (חבקוק ב) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר, הגם כי רש''י ז''ל פירש לפי דברי קדשו, שזה קאי על תקות הגאולה של בית שני, אבל עיקר המכוון מזה הכתוב לצפות לגאולה העתידה, כמו שפירשו בגמרא סנהדרין המובא לקמן, (וכן בתנא דבי אליהו רבא פרק י''ג, ובילקוט רמז תתט''ז), וכל רבותינו הקדושים פירשו זה הכתוב על הגאולה העתידה, כאשר גלוי וידוע אשר קץ סתם לא נקרא רק גאולה העתידה, ונראה מזה שמלבד מצות האמונה להאמין באמונת הגאולה שהיא מצוה בכני עצמה, עוד מצוה עלינו לחכות ולצפות לזה תמיד.
והרבה מזה מצאנו בדברי נביאים וכתובים בהרבה מקומות, גודל השבח והמעלה של אלו המחכים והמצפים לישועתו, כמו שכתוב (ישעיה ל) ולכן יחכה ה' לחננכם וגו' אשרי כל חוכי לו, וכתיב (תהלים לג)נפשינו חכתה לה', וכתיב (ישעיה ח) וחכיתי לה', וכתיב (דניאל יב) אשרי המחכה ויגיע, וכתיב (הושע יב) וקוה אל אלהיך תמיד, וכתיב (זכריה ט) שובו לבצרון אסירי התקוה, וכתיב (איכה ג) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנהו, וכתיב (ירמיה יד) מקוה ישראל מושיעו בעת צרה, וכתיב (שם) הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך, וכתיב (ישעיה כה) ואמר ביום ההוא הנה אלה-ינו זה קוינו לו יושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, וכתיב (משלי כ) קוה לה' ויושע לך, וכתיב (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
ומובא בגמרא (סנהדרין דף צ''ז ע''ב) א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו, שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, תלמוד לומר (ישעיה ל) ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב, מדת דין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין, לקבל שכר, שנאמר (שם) אשרי כל חוכי לו ע''כ.
ועוד תניא מקודם, ר' נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום, (חבקוק ב) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר, וכאן בגמרא פירש''י גם כן שזה הכתוב קאי על גאולה העתידה.
ומה שאמרו רז''ל נוקב ויורד עד התהום, אפשר לפרש, שאפילו ירדו ישראל עד התהום שהוא מדרגה התחתונה, כמובא (במדרש תהלים סי' מ''ה) אמרו ישראל לפני הקב''ה, רבונו של עולם אימתי אתה גואלנו, אמר להם, כשתרדו לירידה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם, שנאמר (הושע ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' ועלו מן הארץ עכ''ל.
ועל כל פנים למדנו מדברי רז''ל שאמרו אנו למה מחכין לקבל שכר, שתכלית שצונו הבורא לחכות על הגאולה בשביל שנקבל שכר על התקוה ועל הציפוי, ולכאורה קשה, מה יעשה איש שאינו עובד בשביל לקבל שכר ואינו מצפה לשכר, וכי איש כזה פטור מלחכות לגאולה.
אלא עי''ש שבזה שמחכה נעשה תיקון גדול פרטי לנפש האדם ומתקן בזה חלקו, וכל מה שתלוי בו לצורך הגאולה הכללית כי כל אחד יש לו לתקן מצדו חלקו וכשיושלם חלקי כולם יבוא הגואל, כך שיש תועלת פרטית וגאולה פרטית לאדם המצפה לגאולה.
וכתב בספר ''אור יחזקאל'' שכשם שביציאת מצרים נאמר ''וחמושים עלו בני ישראל'' ואמרו רז''ל שמתו הרבה במכת חושך והם אלו שלא רצו לעלות ממצרים ולכך לא זכו לגאולה, כן לעתיד, אדם שמאיזה חשבון שהוא לא מתכונן בכל נפשו לגאולה ומצפה לה וחושב שטוב לו כעת בגלות ועדיף לו, לא יזכה לגאולה, אלא צריך לסלק כל חשבונותיו ולרצות לזכות לגאולה ואז יזכה לה.
וכמו שהי' מעשה שהבעש''ט נתארח אצל כפרי אחד ובלילה בשעת חצות קונן על חורבן הבית וכששמעה זאת אשתו של בעה''ב רצה לבעלה ואמרה לו אוי ווי, הוא מתפלל שיבא משיח וכולם יעלו לביהמ''ק ומה יהי' עם כל הלולים והתרנוגולים והכבשים שלנו וכי נשאיר הכל כאן ונעלה ירושלים, וכששמע זאת הבעש''ט נזדעדע, והחליט לחזק העם ולהבהירם מה ענין הטובה הגדולה של הגאולה שתהי' בבי''א.
וכן ביאר הזוהר והובא ברמב''ן סיבת חטא המרגלים שדברו על א''י הוא משום שרצו שישראל ישארו במדבר כי חששו שבבואם לא''י תיפסק נישיאותם והיו כאחד העם, ולצורך מעמדם וכסאם דברו דבה, ומשום שלא הי' להם רצון לעלות לא''י לא זה ולא זה עלתה בידם ומתו במדבר, וכאמור שצריך האדם לסלק כל החשבונות ולרצות לזכות לישועת ה' ולביאת משיח שעה קודם, ואז יזכה.

[NBemet]

עוד מענין מעלת המחכים ומצפים לגאולה

עו''ש: ובא וראה גודל מעלתם של המחכים, שאמרו (בפסיקתא רבתי פרשה לה אות ב' ומובא גם כן בילקוט צפניה רמז תקס''ז) וז''ל דבר אחר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך, זה שנקרא מלך שעתיד הוא למלוך על דורות הראשונים (בעת תחיית במתים) ועל דורות האחרונים, והקדוש ברוך הוא מכריז להם לכל צדיקי דור ודור, אמר להם צדיקי עולם אף על פי שדברי תורה חביבים הם עלי שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי (ופי' בזאת לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי), שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה, שנאמר (צפניה ג) לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד, אבילים שנצטערו עמי על ביתי החרב ועל היכלי השמם, עכשיו אני מעיד בהם שנאמר (ישעיה וו)את דכא ושפל רוח, אל תהיה קורא את דכא אלא אתי דכא, אלו אבילי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם.
ותראה ותספור דברי זה מדרש, שהקב''ה נשבע שיעיד לטובה על זה בר ישראל שיחכה למלכותו, למלכותו דייקא.
כי יש בשמים שלשה בתי דינים (ספר עמק המלך תיקוני התשובה פרק ב' דף ט''ו ע''ב, ועיין זהר חדש בראשית ד''ה ת''ר כשחלה רשב''י, ובתוספות דזהר חלק ג' דף ש''ט ע''א), אחד בית דין של מלאכים שזה קשה וחמור מאד, שהמה אין להם השגה בגירוי היצר, ובית דין של צדיקים, ויש בית דין של הקב''ה בעצמו שזה רחמים פשוטים, ולזה אמר דוד המלך (תהלים יז) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, מלפניך דייקא, אז יהא הכל מישרים.
לכן מי שמצפה לגאולה יזכה שיהא נדון בבית דין של הקב''ה, שכך הבטיחנו הבורא שכיון שצפה למלכותו הקב''ה בעצמו יעיד עליו לטובה, ומי יכחיש את הקב''ה אם הוא בעצמו יעיד עליו ביום הדין הגדול ונורא הבוער כתנור, שעל זה הזמן נאמר (בתפלת ראש השנה) מי יזכה לפניך בדין, ועל המצפים לישועתו, הקב''ה בעצמו יעיד עליו לטובה.
ועוד אביא לך (ילקוט תהלים רמז תשל''ו ומובא גם כן במדרש תהלים מזמור מ) וז''ל: (תהלים מ) למנצח לדוד מזמור, קוה קויתי ה' ויט אלי, ומה כתיב אחריו (שם לב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, דוד שקוה לי עניתיו, אמר דוד מתוך הקויי ויט אלי וישמע שועתי עכ''ל.
ואם כן רואים מכל זה שלשה מעלות טובת בתקות הגאולה, אחד שבזכות תקות הגאולה יבא משיח צדקנו, ועוד כי בזכות תקות בגאולה יהיה הקב''ה בעצמו העד לטובה על האדם, ועוד כתב שם במדרש אמר דוד מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי, דהיינו אלו שמקוים לה', חשובים אצלו יתברך שמו, שבכל עת עונה להם בעת שועם אליו, וגם טוב ה' לקוויו, שהוא מטיב להם בכל מיני טובות
ובכל רגע של צפוי נקיים בזה מצוה גדולה ונוראה של תקות הגאולה כאשר בארנו לעיל, מלבד מצות אמונה, דהיינו כי בצפיית הגאולה מקיים בזה מצוה של אמונה, כי הוא אחד מיסודי אמונתנו הקדושה משלש עשרה עקרים, להאמין ולצפות לביאת משיח צדקינו, אבל לבד המצוה של האמונה עוד ממשיך בזה על נפשו אור גדול ומופלא, אור גדול ונורא בבחינת גאולת הנפש בכלל וגאולת הנפש בפרט, ויהא לו קיום זו המצוה למגן ומחסה לעד מזרם וממטר (תהלים יא) כי ימטר על רשעים פחים, והן בעולם העתיד, והן בעולם התחיה, שהקדוש ברוך הוא בעצמו יעיד על המקווים לישועתו להטיב להם בכל מיני טובות.
ואנחנו בני אל חי זרעא דאברהם אבינו אשר מסר מעודו נפשו לה' ולא התרעם אחר מדותיו יתברך, וככה כל האבות הקדושים נהגו כן, וכל כל השבטים וכל הבאים אחריהם שקדשו שמו יתברך בכל הגזירות ושמדות, ובאנו באש ובמים על קידוש שמו יתברך, וזה התקוה והאמונה וההתחזקות יחשב כל כך כי בזה יוגדל ויתרומם קרננו לעתיד לעיני כל הדורות הקודמים, בזה שאנחנו סובלים עול מלכותו יתברך שמו בהסתרת פנים אשר לא היה כמוהו מימות בריאת עולם, וצער וצרות ושמדות, ואין אנחנו משליכים אותו יתברך, ואנחנו מקבלים עלינו עול מלכותו בכל מיני קשוי זמנים מעוני וענוי בשכל טפש ודל בקטנות הדעת בתכלית, ועם כל זה אנחנו מתחזקים באמונה פשוטה לסבול עולו יתברך שמו ונסיונות שמנסין אותנו, ובזה יוגדל מעלתנו, ונראה בזה אהבתנו לה' בלי ישוער.
ותמצית הדברים ממה שרצוננו לבאר בעזרת ה', שבענין תקות הגאולה יש קיום של שני מצות, אחד עצם מצות האמונה בהבטחת ה', כמובא (במדרש תהלים מזמור ל''א, ומובא גם כן בילקוט תהלים רמז תשי''ז ומובא גם כן בטור או''ח סי' קכ''ד) אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה' (שם) אלו שעונין אמן באמונה, אומר ברוך מחיה המתים ועדיין לא בא ומאמינים בי שאני מחיה המתים, אומר ברוך גאל ישראל ועדיין לא נגאלו אלא לשעה וחזרו ונשתעבדו והם מאמינים שאני עתיד לגאל, הוי אמונים נוצר ה' עכ''ל הרי זו האמונה שאנחנו מאמינים בהתחיה והגאולה העתידה במהרה בימינו, זה נוצר ה' לשלם לנו בעדה, וזה חשוב וחביב בעיניו בלי ישוער.
והמצוה השניה שמקיימים היא מצות תקות הגאולה, שהיא מצות עשה מתרי''ג מצות לדעת הסמ''ק, ואליבא דכלהו היא מצות עשה מדברי קבלה ומפי רבנן לחכות ולצפות להגאולה, וכל כך הכרחי הדבר, אשר הוא מראשית השאלות בעולם העליון צפית לישועה, כמובא (במסכת שבת דף ל''א ע''א).

[NBemet]

לקט סיפורים מגדולי ישראל על צפיתם לביאת הגואל

על מרן החפץ חיים זצ''ל כותב הרב ישר בספרו ''החפץ חיים'' (ח''ב עמוד תפ''ו): ''באמונתו וצפיתו למשיח, דומה ולא היה שני לחפץ חיים בין צדיקי דורות רבים; דמעות רבות היה מזיל בתפילותיו על דבר המשיח''.
מששמעוהו מדבר אודות המשיח - ואימתי לא דיבר בנוגע לזה - נדמה היה, כי הנה הנה שומעים כבר את פעמי בואו. היה מדבר ברצינות עמוקה שכזו, בנעימת בטחון שכזו, עד ששוב לא איפשר למישהו לפקפק אף כחוט השערה בהנחה שיש להתכונן לקבל במהרה פני גואל ישראל. ''אפילו סומא'', היה אומר, ''אף הוא מסוגל לראות כי שרויים אנו בעקבתא דמשיחא. כל הסימנים מעידים על כך, כבר אין זה רחוק כלל''.
מפי אורחים שהיו מבקרים אותו היה שואל פעמים רבות, אם מדברים בעירם אודות המשיח. אף הכין לעצמו קפוטת שבת מיוחדת כדי לקבל בה פני המשיח, ומזמן לזמן היה מתעטף בה ויושב לחכות לו. אף מזוודה היתה לו, שבה היה שם את חפציו הנחוצים ביותר, כדי שכשיבוא המשיח יהיה מוכן מיד לילך עמו לארץ ישראל. *
אמונתו החזקה בביאת הגואל הכתה שרשיה העמוקים בחייו משחר טל נעוריו. בהיותו בחור צעיר - היה החפץ חיים מספר - התכוננו פעם בבית המדרש שבעיירה לביקורו של הגה''צ ר' אלינקה מקרטינגה. כל הבחורים שהיו ישנים בבית המדרש השכימו לפנות בוקר והכניסו סדרים בבית המדרש. ''בשעה שר' אלינקה הגיע'', היה החפץ חיים מוסיף, ''הסתתרתי בפינה. ירא הייתי שמא ירגיש בי''. ''מעתה'', היה מסיים בהתלהבות, ''אם לר' אלינקה התכוננו כל כך הרבה, כמה איפוא יש להתכונן למשיח''.
כמו כן היה תובע מאת הכהנים לעסוק וללמוד סדר קדשים, שהרי המשיח יבוא במהרה ויבנה בית המקדש, ועלינו לדעת את סדר העבודה היאך להקריב קרבנות.
פעם, בערב שבת בין השמשות, נכנס אליו גדול אחד, נתן לו שלום ותיכף שאל: מה מדברים בחוץ אודות המשיח? ולא היה בפיו מענה, והמשיך לומר: הן זוהי הצרה שאין מדברים אודות המשיח, הלא כתוב ''אחכה לו'', ואיך לא מחכים?! איני יכול להבין, הלא כתוב ''אחכה לו'' ! *
רבים מבאי ביתו של החפץ חיים היו עדי ראיה ושמיעה איך שבחצות לילה - כשכל בני הבית ישנו שנתם, ובחוץ שררה דומיה - היה נכנס לחדרו, נועל את הדלת על סוגר ובריח. אחדים ממקורביו היו עומדים פעמים מאחורי הדלת, וברטט היו מקשיבים איך הוא שופך שיח ומשתפך לפני קונו. דבריו היו חריפים וברורים. בתחלת דבריו היה נותן שבח והודאה לבורא עולם על כל אשר גמלהו, היה מפרט כל מאורע בחייו, על כל פרט ופרט היה מסתכל כעל זכות גדולה, והיה נותן שבח והודיה על החסד הגדול שעשה עמו הקב''ה.
ומכיון שגמר לשבח אודות פרשת חייו הפרטיים, התחיל לדבר בזכותם של כלל ישראל, וכאן שינה לא רק את סגנון דבריו, כי אם גם את קולו. הוא הפסיק להיות המודה והמתוודה, והתחיל להיות תובע: ''מה נתת לנו? נתת לנו תורה גדולה קדושה ונצחית, הרי היא היתה תורה חתומה וסתומה, ומה עשינו עבורך? פתחנו את התורה, נתנו לך את הנביאים, את חכמי התלמוד, את גאוני התורה, קשרנו כתרים לתורה שבעל פה, ומה קבלנו עבור זה? צרות, רדיפות והריגות, ואנו לא התכוננו לכל זאת; בכל ארצות פזורינו לקחנו את התורה עמנו, היצלנוה מיד אוייבינו, ועד היום היא נישאת בידינו - אנו מחזיקים בה בחוזקה''.
עד כאן היה החשבון, ומכאן ואילך התחיל לתבוע את החוב: ''כמה זמן עוד נחכה? עד מתי? הרי אנו כבר כולנו שבורים כחרס הנשבר, הבט והתבונן אם עוד תמצא לב יהודי אחד שלם''. לפתע החל להזעיק את צדיקי הדור שהלכו למנוחת עולמים: ''אייכם'', היה צועק, ''למה אתם מחשים? הרי אתם צריכים להיות התובעים עבורנו! נשמות קדושות, וכי כבר שכחתם הכל?!'' וכך היה נוהג מידי לילה בלילה. וכשהאיר המזרח, היה שב ללימודו ומחכה לרגליו של משיח מתוך אמונה ובטחון שחוב ישולם. *
בשנת תר''ץ, ערב שנת השמיטה, בחרה קהילת קרלין-פינסק המעטירה ברבי מאיר קרליץ כממלא מקומו של גאון הדור - רבי דוד פרידמן, ושיגרה אליו כתב רבנות, שנחתם עלדדידי מאות יהודי העיר, ובראשם רבי אברהם אלימלך פרלוב, האדמו''ר מסטולין-קרלין.
בא רבי מאיר לראדין, כדי לשאול בעצת החפץ חיים, אם יקבל את המשרה. בתחילה התנגד החפץ חיים לכך, כי רחוקה קרלין מוילנא, וליהודי כרבי מאיר אסור לפרוש מכלל ישראל. פרישתו ממחיצת רבי חיים עוזר ופעולותיו, כפרישה מכלל ישראל.
אולם לאחר שפרנסי הקהילה נחפזו גם הם לראדין והתחננו לפניו שיסכים להכתרה, הרהר החפץ חיים ואמר: ענין גורלי כזה אי אפשי להכריע בו לבדי, צריך להימלך בדעת גדולים. ומכיון שקרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ועוד מעט יבוא המשיח, כדברי חז''ל: ''במוצאי שביעית בן דוד בא'', ואליהו הנביא יבוא לפני כן לבשרו - אין זה הגון שמישהו אחר יפסוק בדבר. ביודענו שתוך זמן קצר הוא בא, מוטב נחכה לו ונשאיר עבורו את ההכרעה!
אחד הנוכחים באותו מעמד חייך קלילות. כאשר הבחין בזאת החפץ חיים, תפסו בשרוולו ואמר: ''מר מסתפק בדבר? אצלי הוא בחזקת ודאי!'' ***
את גודל ציפייתו לביאת המשיח של הגאון רבי משה טייטלבוים זצ''ל לא יספיק הגליון לתאר. הוא לא הסיח דעתו הקדושה רגע כמימרא, מלקוות לביאת הגואל, ועד עת זקנה ושיבה היה ברור אצלו שיחיה ויגיע לזמן ביאת המשיח.
קודם פטירתו אמר: ''אם הייתי יודע בימי נעורים כי אזדקן ככה ומשיח עוד לא בא, לא הייתי יכול לחיות מרוב צער, ונפשי היתה יוצאת מאתי, אך גודל בטחוני ותקוותי החיוני עד היום''.
ופעם אחת אמר, כי פליאה נשגבה בעיניו על הצדיקים ורבותיו הק', אשר נשמתם בגן עדן העליון, מדוע ולמה ישתקו ולא ירעישו כל העולמות להביא לימות המשיח. ואך אמר כמתנצל עבורם, שלפי דעתו והשערתו הושיבו אותם בעולם התענוג העליון, ומרוב התענוג הגדול שכחו כל העניין אשר נעשה בעולם השפל, וידמה להם כאילו משיח כבר בא.
כאשר שמע איזה רעש בחוצות, היה מתבהל ושואל: ''מה קול הרעש באוזני? אולי בא המשיח!'' כאשר בא אליו אחד ואמר לו, שיש אשרות לקנות עבורו בית דירה סמוך לחצר בית הכנסת, שיש בזה כמה וכמה מעלות, ובנקל היתה לו יכולת לקנותו, ואין מתן דמים חוצץ לו, השיב: ''למה לי לקנות כאן בית בחוץ לארץ, והלא במהרה יבוא משיח, ושם בירושלים אקווה שיהיה לי בית לדור בו''.
באחד הימים נודע בבית ה''ישמח משה'' שחתנו הגדול בעל ''אריה דבי עילאי'' עומד לבקרו. החתן היה אהוב עד מאוד על בני הבית ובמיוחד על חותנו. בני הבית שמחו מאוד לשמע ידיעה זו והחלו להתכונן לקבלת פני החתן החשוב.
ה''ישמח משה'' ישב כדרכו בחדרו שקוע כל כולו בתלמוד ובמפרשיו ולא נטל חלק בהכנות של בני הבית. והנה הגיעה השעה אשר נועדה לבוא החתן. כל בני הבית עמדו וצפו מבעד לחלונות לאורך הדרך, אך הוא אינו מגיע. עברה שעה ארוכה, ובני הבית המייחלים לבוא האורח, החלו דואגים. כל רגע נוסף הגביר את המתח, שמא אירעה חלילה תקלה בדרך. כאשר סוף סוף נראה מבעד לחלון האורח הנכסף הולך ומתקרב אל הבית, הזדרז מיד אחד מאנשי הבית לחדרו של ה''ישמח משה'' ואמר בהתרגשות רבה: ''הוא הגיע!''
ה''ישמח משה'' התנער מהרהוריו, לבש את בגדי השבת שלו, וחיש מהר יצא בריצה לקבל את פניו של אותו אורח גדול, שכל ימיו הוא מצפה לבואו - מלך המשיח - שהרי ''הוא הגיע''. אך מה רבה היתה תדהמתו כשנפגש פנים בפנים עם האורח, שלא היה אלא חתנו אהובו.
לא יכול היה ה''ישמח משה'' לשאת בגודל אכזבתו ונפל מתעלף! בני הבית מהרו להעירו, ואז שמעוהו ממלמל: ''הוא עוד לא הגיע, זה לא הוא''. *
אחד מתלמידיו של ה''ישמח משה'' סיפר, כי פעמים רבות שמע אותו אומר בפה מלא, שמסר נפשו לאבדון, חס ושלום, באופן שיתוקן על ידי זה כל הפגמים ויבוא משיח, למען יתקדש שם שמים בעולם.
ומנהג היה לו: בכל ערב, לפני שהלך לישון, ציוה למשמשו שאם ישמע תקיעת שופר תיכף ומיד יקיץ אותו משנתו, שמא שופרו של משיח הוא זה. *
על הגאון הקדוש בעל ה''דברי חיים'' מצאנז זצ''ל מסופר (בספר בית שלמה, סטריזוב-מווקאטש), כי אמר פעם בזו הלשון: ''אם היה לי באפשרותי למצוא ולצרף איתי תשעה אוהבים וידידים נאמנים אשר לבבם כלבבי... היינו הולכים לשוח בשדה ולהפציר בתפילות ובתחנונים ולא נשוב אל בתינו עד אשר ישראל נושע בה' תשועת עולמים בגאולת עולם בביאת משיח בן דוד''. והוסיף: ''אחד יש לי - מחותני ר' שלמה מסטריזוב, וחסר עוד שמונה''. *
בראש השנה לפני התקיעות היה רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ''ל ניגש לארון הקודש ואומר: ''ריבונו של עולם, אתה אמרת לנו: 'יום תרועה יהיה לכם', משום כך בניך תוקעים מאה קולות בכל יום מימי הדין זה כמה אלפי שנים; ואילו אנו - רבבות אלפי ישראל - זועקים ומבקשים זה כמה אלפי שנים: 'תקע בשופר גדול לחירותנו'. אין אנו מבקשים אלא תקיעה אחת בלבד. עד מתי נשב ונצפה לתקיעה זו?!''
הוא היה אומר: ''ריבונו של עולם, מדוע לא תתנהג עמנו כמו בעל בית פשוט י? אנוכי ראיתי בעל בית אחד, אשר החזיק בידו את התפילין, ונפלו מידו ארצה, ותיכף ומי כרע והגביהם ונישקם. והלא עמך ישראל הם התפילין שלך, וזה כמה שנים שנפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ולמה לא תרחם עליהם... ?'' *
כאשר התקיימה ''החתונה הגדולה'' בז'לובין, שבה התחתנו צאצאיהם של בעל התניא ושל הצדיק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, היה כתוב בנוסח ההזמנה לחתונה: ''החתונה תתקיים אי''ה בירושלים עיר הקודש והמקדש תובב''א, אך אם משיח צדקנו לא יבוא חלילה עד אז - תתקיים החתונה בעיר ז'לובין''. *
על הקדוש רבי אברהם המלאך זצ''ל, בנו של המגיד ממעזריטש זצ''ל, אמרו שבכל תשעה באב היה נוהג לשבת, כשראשו כפוף בין ברכיו, ונחל של דמעות סובב אותו, וכמה פעמים ביום היה מרים את ראשו מבין ברכיו ושואל: ''עדיין איננו? עדיין לא בא? '' *
סיפר הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ''ל, שבלומדו בפרשבורג אצל ''הכתב סופר'' זצ''ל, שמע אשה אחת שואלת את חברתה: ''מה בישלת היום?'' וענתה: ''שעועית''. ושוב שאלה: ''מה תבשלי מחר?'' והשיבה: ''חס וחלילה, אל תפתחי פה לשטן ! אם לא יבוא המשיח עד למחר, אבשל עדשים''. *
על רבי ישראל אבוחיצרא זצ''ל כותב חתנו הרב הראל בספרו ''מאור ישראל'' (עמוד ר''פ): היתה לו אמונה חושית שהמשיח חייב לבוא והוא עשוי לבוא בכל רגע. פעמים ראוהו בני ביתו נכנס להתפנות ויוצא מיד, למרות שסבל מהפרעות בבריאותו. הרבנית שאלה אותו פעם מדוע הוא נחפז לצאת, והשיב לה: ''הרי המשיח צריך לבוא בכל רגע, וחושש אני להמצא במקום טמא, בשעה שיתגלה אורו של משיח''. *
על הגאון הצדיק רבי משה רוזנשטיין זצ''ל, משגיח דישיבת לומז'א, העיד הגאון רבי יעקב ניימן זצ''ל: ''יכולני להעיד על מורי ורבי זצ''ל, כי קיים 'ציפית לישועה' באופן נפלא. במלחמת העולם הראשונה דחה כמה דברים עד שתיגמר המלחמה, כי היה בטוח שאחרי המלחמה יבוא המשיח. ממנו נלמד לקח באמונת המשיח''. *
כאשר נשאל בעל ה''אמרי אמת'' זצ''ל מדוע מסרב הוא לעלות להר הזיתים, השיב: אנו מאמינים שמשיח צדקנו יכול לבוא בכל רגע. ושנו חכמים כי בשעה שמשיח יבוא, יעמוד על הר הזיתים ויבקע כל ההר. אם כן, הרי יכול להיות שבאותו רגע שאמצא על ההר יבוא המשיח, ואני רוצה לראות בגאולתן של ישראל... *
בהספד אשר נשא מרן הגרא''מ שך שליט''א על גאב''ד פוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ''ל, אמר: כל ימיו היה הרב מפוזיבז' מצפה ומייחל באמונה שלימה לביאת המשיח. הרגשי האמונה בערו בו למאוד, עד כי בשעה שרכש את ארון הקודש להיכל הישיבה, הכין בו שני כסאות משני צדדיו ואמר: ''אחד למלך המשיח ואחד לאליהו הנביא''. ה''אני מאמין בביאת המשיח'' שלו היה כל כך מוחשי, וכשחנך את בית הישיבה הקטנה לצעירים, שמעו מפיו שהתבטא: ''בטוח אני שאליהו הנביא ומלך המשיח יעברו דרך הבנין הזה''. *
בבית החוזה מלובלין זצ''ל היה שעון המשמיע את צליליו כל שניה. פעם כשנכנס אליו אחד מידידיו, אמר לחוזה, כי כל רגע אשר הוא שומע את צלילי השעון, עצבות ממלאת את ליבו, כי על כן נזכר הוא שכל רגע מתקרב הוא למאה ועשרים. נענה ''החוזה'' ואמר: ''ואילו אני - כל צליל וצליל ממלא את ליבי שמחה רבה, כי על כן כל רגע שעובר מקרב אותנו לביאת המשיח. *
על רבי יהושע ליב דיסקין זצ''ל אמרו, שבאחת הפעמים אשר שהה בבית רבי זרח ראובן ברוורמן, נשמע לפתע קול צפירת הרכבת, שהחלה באותה תקופה לנסוע לירושלים. שאל רבי יהושע ליב, מה פשר הצפירה. כשהסבירו לו מנין באה הצפירה, הוא התמלא חרדה, וארשת תוגה ירדה על פניו. וכך הוא אמר: אהה ! כבר מפנים את הדרכים ! כבר כבר, וזמן הגאולה קרב, ועדין אין אנו מוכנים לביאת המשיח ! הוא הסתמך על הנאמר בפרקי דרבי אליעזר, שקודם ביאת המשיח יפנו את הדרכים. המהרי''ל דיסקין שנה ושילש את דבריו אלה, כשכל עצמותיו מרתתות מאימת יום ה' הגדול. *
מעשה ברבי זלמן בהר''ן לעווי זצ''ל (הנקרא: ר' זלמן ר' נחומ'ס), שפעם בא אליו אחד במוצאי ים הכיפורים להראות לו את אתרוגו, שהיה מהודר בכל המעלות, אלא שהיה חסר. ואותה שנה חל יום הראשון של חג הסוכות בשבת. כאשר אמר לו רבי זלמן שיש פסול חסר באתרוג, תמה הלה: וכי מה בכך, והרי בשנה הזאת 'חסר' כשר?! נזדעזע רבי זלמן בחרדת קדש וגער בו: האם אינך מאמין בביאת המשיח? וכי אינך מחכה ומצפה לו בכל יום שיבוא? - הרי אנו מקווים כי במהרה יבנה בית המקדש, ונזכה אז ביחד עם כל בית ישראל לברך שם על הלולב והאתרוג גם ביום הראשון של החג, אע''פ שיחול בשבת, והרי אתרוגך יהיה פסול לברך עליו שם. ולא עוד אלא אף בשאר ימי החג יהיה ה 'חסר' פסול במקדש, הואיל והחיוב שם כל שבעה הוא מן התורה. *
בספר פאר הדור מסופר על רבי יחזקאל לווינשטיין זצ''ל, המשגיח הרוחני של ישיבת פוניבז', כיצד היתה הצפיה מוחשית אצלו: לפני מספר שנים, כשנכנס לביתו אחד מתלמידיו, ראה את המשגיח כשהוא שקוע בהרהורים וכולו מתח. פנה אליו המשגיח בטון של 'נפשי יצאה בדברו': ''האם המשיח בא כבר?'' נפשו כלתה בציפייתו לביאת המשיח. אירע והוצרך אחד מגדולי ירושלים ליסע לחוץ לארץ עבור צורכי ציבור. כאשר בא להיפרד ממנו אמר לו המשגיח: ''אין אתה חושש שמא יבוא המשיח בהיותך בחוץ לארץ? ''
במכתבו לאחד ממקורביו כתב: ''ידע ידידי, כי מחכה אני מאוד לביאת מלך המשיח במהרה בימינו. כדאי לחזק את עצמנו''.
הציפיה למלך המשיח יצרה אצלו חיובים למעשה: ''לחזק את עצמנו''. והיה מחזק עצמו מאד בתיקון המעשים והתעלות רוחנית לקראת ימות המשיח.
מרוב ציפיתו ותשוקתו לביאת המשיח, היה מבקש ממקורביו שיתפללו עבורו שיזכה לביאת המשיח. *
על ציפייתו של הגאון רבי משה פיינשטיין מסופר, כי באחת השנים, בראשיתו של חודש אייר, שמע מישהו את אנחתו של ר' משה. כאשר הוא שאל אותו מהי סיבת האנחה, הסביר ר' משה: ''חז''ל אמרו: בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל. עכשיו שוב חלף חודש ניסן, ולא נמצאנו ראויים לקדם פני המשיח''.
(הסיפורים מתוך הספר ''אוצרות אחרית הימים'')

[NBemet]

לא להתיאש מהגאולה שתהי' בימינו מסיבת היותנו ירודים מדורות שקדמו לנו
עו''ש: ואל יאמר האדם איך יוכל להיות שיבוא משיח צדקנו בימינו הלא אין בידינו מעשים טובים כראוי דזה אינו דידוע דכשהקב''ה חפץ לגאלנו אין מביט כ''כ בענינינו כדאיתא במדרש (שמות כ''ה)אמרו ישראל האיך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים א''ל הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט וכו' עי''ש. וגם אל יתייאש אדם ח''ו מן הגאולה מטעם פן לא הגיע הקץ דזה אינו דידוע מה שאמר הגמרא על הפסוק אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואל יהיה לפלא בעיני האדם לומר איך עתה נוכל לאמר שזכו מה שלא זכו דורות הקודמים לזה דזה אינו קושיא דאמת שאנחנו קטנים הרבה מאבותינו אבל ידוע שהקב''ה מצרף לכל אחד זכותו וזכות אבותיו ואנחנו כננס הרוכב על גבי הענק שהוא רואה ומביט יותר למרחוק.

[NBemet]

רעת המתיאש מן הגאולה
עו''ש: הנה כל מי שאינו מאמין כלל בביאת המשיח ידוע לכל שעונו גדול מנשוא שחסר לו עיקר אחד מן השלשה עשר עיקרים, וכן מי שאינו מחכה לביאתו [דהיינו שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא] הוא חבירו של האיש הזה וכופר בתורה יחשב, דזה לשון הרמב''ם בהלכות מלכדם פרק י''א המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם, מקריבים קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו [רצונו לומר שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא] לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ומשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו' והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו'.

הבטחת הגאולה
עו''ש: והנה באמת אנו צריכין להתבונן מן העבר על העתיד, בעת שיצאנו ממצרים הבטיח ה' לנו כמה טובות וכתיב ביהושע (כ''ג) ויקרא יהושע לכל ישראל ויאמר אליהם וגו' וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלהיכם עליכם, הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד. וממנו נוכל להתבונן גם היום, ובודאי יקוים הבטחתו אשר הבטיח לנו בפרשת הגאולה ונאמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, ולבד מה שהבטיח לנו בתורתו הבטיח לנו ביד כל עבדיו הנביאים אודות הגאולה העתידה בישעי', בירמי', ביחזקאל ובתרי עשר, בכולם יש נביאות על הגאולה העתידה, ומדרגה הרמה של ישראל אשר יהיה בזמן ההוא שכולם יגיעו למדרגת הנבואה וכדכתיב (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' וגם כל הכבוד שיהיה להם מכל באי עולם וכדכתיב והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב וגו' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', ונאמר והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה וכלל אמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וענין איחור הגאולה כבר רמז לנו הקב''ה בעצמו על ידי הנביא הושע (קאפיטל ג') כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח וגו' אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד ומלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, ואמר לנו עוד אם יתמהמה חכה לו, ביאור הדבר אם יחשב האדם שח''ו יתבטל הבטחתו שהבטיח לישראל, לא כן הדבר אלא חכה לו, פירוש כאדם המחכה על איזה דבר כי באמת בודאי יתקיים, כמו שאמר הכתוב יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם.
ט. הקיבוץ גלויות כשירצה ה' יתברך שיהיה - יתבצע במהירות
עוד מהחפץ חיים: ומסיים הכתוב כי בא יבא לא יאחר ויבואר לדעתי בדרך דמיון, מלך אחד התקצף על בנו ויגזור עליו על חמש שנים שלא יהיה בביתו ושלחו למדינה רחוקה מאד בקצה העולם אשר בימים הראשונים היה צריך ליסע איזה שנים, ואחרי כן ניחם המלך, אכן דבריו שדבר אין להשיב ויתבונן בנפשו מה לעשות כאשר תכלינה החמש שנים הלא תמשך נסיעתו כמה שנים קודם שיבא לפה ויתן צו שיעשו עבורו כל ההרים למישור ויעשה עבורו כל המאשינעס [המכוניות]שבעולם אשר יוכל בזמן קל לבוא לביתו ולא יאחר בשביל הנסיעה רק זמן מעט מאוד.
כן הוא ענינינו אשר נפזרנו בקצה הארץ והקיבוץ גלוית יהיה מכל ישראל כאמור ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, ויחשבו האדם שהקיבוץ גופא ימשך כמה שנים עד שיקובצו.
אבל באמת לא כן הוא, הקב''ה עושה כל ההכנות מקודם עד שכשיבוא עת הקיבוץ לא ימשך הרבה וזה שכתוב אם יתמהמה חכה לו ושמא תאמר הלא ימשך הרבה הקיבוץ גופא ולזה אמר כי בא יבא, רצונו לומר כאשר יבא הזמן שיוכל לבא לא יתאחר כלל והוא כמו שאמר הכתוב מי אלה כעב תעופינה רצונו לומר כמו הענן שהוא רץ במהרה מאוד כן יהיה הקיבוץ גלויות.

[NBemet]

הצפיה לגאולה מקרבת הגאולה
במכתב זירוז לצפות ולחכות לגאולה, מהחפץ חיים: הנה המעיין בפ' חלק ובסוף סוטה יראה שנתקיימו כמעט כל הסימנים שנאמרו שם לפני ביאת משיח צדקנו, והצרות ג''כ מתרבות מיום ליום, ולפלא גדול לנו שעדיין רגלי משיחנו לא נראים. אכן באמת נראה לבאר, דזמננו זה הוא זמן חבלי לידה וכמש''כ הגר''א ז''ל דכל עת הגלות הוא בבחינת זמן הריון, ולבסוף הוא זמן חבלי לידה ולבסוף הזמן בודאי יבא וכמשה''כ (ישעיה ס''ו) אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך.
אכן עדיין קשה לי על כלל ישראל למה לא נראית שום הכנה אצלנו, הלא אנו רואים שנתקיימו הסימנים, ובלא''ה הלא חילול השם גדול מאד בעוה''ר והכתוב צווח ואומר (יחזקאל ל''ו) לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים, ואם כן היה לו לכל אחד ואחד לירא לעצמו, ולהיות אצלו עכ''פ ספק, שמא יבא משיח בזמנינו ואיזה פנים יהיה לו אם לא יהיה מוכן ומזומן מקודם ליום בואו.
והנה כתיב (חבקוק ב') כי עוד חזון למודע וגו' אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר, משמע מפשטות הלשון דהא בהא תליא, אם תחכה עליו יבא ולא יאחר ולהיפך אם לא תחכה יאחר. ולכאורה תמוה, איך תלוי זה בזה, ונראה לבאר, דהנה אם נשאל למשל לחבורת אנשים רבים, האם אתם רוצים שיבא אליהו הנביא, בודאי יענו ויאמרו יבוא יבוא, ואם נשאל אותם עוד, האם חפצים אתם שיבא היום תיכף בלא הכנה והזמנה מקודם, בודאי האיש החכם ונבון יענה, אף שמאד חשקה נפשי שיבא, אך היום אין ברצוני שיבא, כי הלא בשר ודם אנכי ולא מלאך, והנני צריך להכין א''ע לקבל פניו, ולא דבר קל הוא להכין א''ע בכל הצריך בשעה א' או שעות אחדות, אלא צריך לי לזה עכ''פ איזה ימים מקודם בכדי שאוכל להיות מוכן ומזומן לקבל פניו כראוי.
וא''כ כשאנו אומרים בקדושה ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך הרי אנו מדברים כזבים לפני הקב''ה, כי אין הדבר כן באמת, כי הלא לא ניכר כלל עלינו שהננו מחכים, וראיה שאיננו מוכנים כלל לביאתו [דלשון מחכים משמע שהננו כבר מוכנים מצדנו ורק אנו מחכים לביאתו] ע''כ אם אנו רוצים באמת ובתמים שיבא אליהו הנביא אלינו במהרה צריכים אנו להיות מוכנים לפני יום בואו בתורה ובתשובה, ואז בצדק נוכל לומר כי מחכים אנחנו לך, כי הלא אז יהיה מינכר שהננו מחכים וכיון שנחכה בודאי בא יבא ולא יאחר וכמאמר הנביא חכה לו כי בא יבא דמשמע אם תחכה לו בא יבא תיכף ולא יאחר.
וכזה שמעתי על גאון אמיתי אחד בדור שלפנינו שחפצה עיר אחת לקבל אותו לראב''ד בעירם ולא רצה לקבל עליו משרת הרבנות, וכשבאו שני שלוחים ואמרו לו רבינו, ידע כבודו כי שלשים אלף יהודים ממתינים לביאתו, כששמע דבריהם, אמר להם, א''כ הדבר, אני מקבל ותיכף לבש בגדיו לילך אתם, הרי שכשמחכים ומצפים, זה עצמו מקרב את מועד הגאולה.
הנה חז''ל אמרו ששואלין לאדם לעתיד לבא צפית לישועה, ולפי הנראה אחרי שהסימנים שנאמרו בגמרא לביאת המשיח כמעט נתקיימו כולם והצרות מתגברות מאד, וחילול השם ג''כ גדול מאד, והתורה משתכחת מיום אל יום מפני רוב הצרות, ואין לך זמן לצפות לישועה יותר מזה, וע''כ כל אחד ואחד צריך לצפות ליום בואו, ועכ''פ יהי הספק גמור אצלו שמא יבא משיח צדקנו בימיו [ובאמת כמעט כלו כל הכחות] ויראה להכין א''ע בתשובה ומעש''ט כפי כחו.
והנה כתיב בקרא (ישעיה ס''ו) האני אשביר ולא אוליד יאמר ד', הלשון הזה מזרז את האדם שיגדל בטחונו בד' בעת צרתו ולא יתייאש מהישועה, כי צריך לו לדעת, כד יד ד' עשתה זאת וסיבב את צרתו, ע''כ צריך לו לבטוח בד' שבודאי יושיענו, וזשה''כ האני אשביר, דמשמע אני בעצמי הוא המסבב את שברי הלידה שיבאו ובודאי בידי להוליד וכמשאחז''ל (ב''ק ס') על הפסוק שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב''ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, וא''כ כיון שאנו רואים שבאנו עד משבר וחבלי הלידה מתגברים מאד, עלינו לבטוח בד' שבודאי יגאלנו ויוציאנו מחבלים אלה ובא לציון גואל בבי''א. (ליקוטי אמרים לח''ח)
וכתב עוד ''אור החיים'' הקדוש, כי כל אחת מארבע הגלויות שגלו ישראל, נגאלו ממנה בזכות אחת: מהגלות הראשונה נגאלו בזכותו של אברהם אבינו; מהגלות השניה נגאלו בזכותו של יצחק; מהגלות השלישית נגאלו בזכותו של יעקב; והגאולה מהגלות הרביעית תלויה בזכותו של משה. ולזה נתארכה הגלות, כי כל עוד שאין עוסקין בתורה אין משה חפץ לגאול אם בטלנים מן התורה.
וזה לשון הגר''א (בתקו''ז): ''ג' גלויות נגאלו ע''י זכות אבות, וגלות הזה כנגד משה, ולכן יגאלו בזכות התורה, ובגלות בתראה יהיו כל הנפלאות בתורה ויתבקע ימא דאורייתא''. וכן מבואר ב''דרך עץ החיים'' לרמח''ל: ''וכל הגלות והחורבן הוא בעוון ביטול תורה. ובזכות לימוד התורה נזכה לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן''.

[NBemet]

ביאת המשיח תלוי או באמצעות עסק התורה או חלילה ע''י יסורים

אומר אור החיים הקדוש (בראשית מ''ט י''א): ''כבס ביין וגו'. יתבאר ע''ד אומרם ז''ל, כי גלות הרביעי, שבו יתגלה הגואל העצום, צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מלבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פי' כי כחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה, שיתעסקו ישראל ביינה של תורה ובזה יהי' כוחו לבא ולגאולנו (וכו') ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות נכון אליו ללובשו. ואומרו ובדם ענבים וגו' נתכוין לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פי' שאין בנו תורה, אז חלילה תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז''ל, כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם, יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו'. והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורים יזככו הנפשות, ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתבררו מאמצעות בחינת התורה, אלא שזו - מלאכתו נאה, וזו - מלאכתו בלתי נאה וכו' כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצוות, אז יגלה בגילוי מלכות עליון, אבל אם תהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל, יהיה בבחינת עני ורוכב על החמור'' עכלה''ק.
מדברי אוה''ח, עדיפות הגאולה אם תהי' ע''י שנתעצם בעסק התורה בכמה מעלות מאשר אם ח''ו תהי' הגאולה ע''י יסורים.
א] שכפי מה שמרבים בעסק התורה - מסירים יסורים ושפיכות דם, הרי שכל העוסק בתורה בזמננו, מלבד מצות עסק התורה, השקולה כנגד תרי''ג מצוות, עוד זאת שעוסק בהצלת נפשות.
ב] בספר של''ה הק' (ח''א ''בית נאמן'') כתב, שכל מה שלומדים בעולם הזה זוכים להבין בעולם הבא, אע''פ שבעולם הזה לא זכו להבין. ומזה חיזוק גדול לכל אחד ואחד מאתנו ללמוד בתורה הקדושה בעסק גדול, ואף מי שקשה לו הלימוד או ההבנה, מ''מ מה שלומד במקום שלבו חפץ כפי כוחו, זוכה ג''כ עי''ז לעוה''ב.
ג] איתא בתנדב''א: ''יתפוס אדם בלבו מה שלמד שלא תשיגנו בושה וכלימה ליום הדין, בשעה שיאמרו לו עמוד וערוך מקרא שקרית, וערוך משנה ששנית'' ע''ש.
ובזכות לימוד התורה הקדושה נזכה לגאולה השלימה בב''א.
נ. ב. גם יש ענין גדול להשלים נפשו בכל חלקי התורה ללמוד לכה''פ בקיאות ירושלמי מכילתא תוספתא וכדו'.
מקובלנו בשם הגאון רבי חיים מוולאז'ין שאמר כי כך תהיה ביאת המשיח: ''אני יושב בחצרי ועוסק בתורה, פתאום נדחפת אשתי בבהלה: 'חיים! אתה יושב ועוסק בתורה? והרי משיח בא !' מכעכע אני שלוש פעמים ושואל: 'זו מניין לך? ' 'צא לשוק וראה', היא אומרת, 'הכל יצאו לקראת המשיח, אף תינוק בעריסתו לא נשאר'''. ללמדנו, כי ברגע שיגיע המשיח לא יהיה שום פקפוק בעיני שום אדם שאכן הוא המשיח.
ומקרא מלא אומר (מלאכי ג, א): ''ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא''. 'האדון' זהו מלך המשיח. ומבואר, כי מיד ברגע ביאתו הפתאומית נדע ונראה כי זהו האדון אשר אותו ביקשנו, לו קיוינו, ציפינו ויחלנו.

[NBemet]

התגלות המשיח יהי' בפתע פתאום
הרבה מתיאשים מהגאולה מסיבה שאין רואין שום סימן או התחלה מופתית, ורק עולם כמהגו נוהג, ולכך נראה להם שהגאולה וביאת המשיח מהם והלאה ועוד זמן רב לבואו, וזו טעות, ביאת המשיח יהי' בפתע פתאום כשהחנוני במכולתו וכל בעלי מלאכה במלאכתן ופתאום יבא האדון אשר אתם מבקשים והדברים מבוארים בספר שו''א וז''ל:
והנה תדע אחי, שענין ביאת במשיח מקובל בידינו איש מפי איש עד מפי רבינו הק' הבעש''ט זי''ע, שהתגלות המשיח יהא בפתע פתאום בלא הודע כלל, וכל ישראל לא יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהא כל אחד טרוד בעניניו או בעסקיו ויתיאשו, ובלי הודע כלל, וכל ישראל לא יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהא כל אחד טרוד בעניניו או בעסקיו ויתיאשו, ובלי הודע כלל פתאום נשמע בשורות הגאולה בעזרת השם.
והגם דבריו הקדושים אין צריכים ח''ו שום חיזוק, אבל עם כל זה אביא ראיה לדבר, כי מובא (במגיד משרים פ' צו) שאמר המלאך להבית יוסף, וזה לשונו: (ישעיה מא) ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, ופירושא דמלתא.
תרגום: דרך העולם כשרוצה המלך לחזור לביתו, כמה מבשרין את בואו, מתחילה אומרים בעוד 10 ימים יבא, ואח''כ שוב מבשרים את בואו בעוד 5 ימים יבא, וכן ע''ז הדרך, אבל על מלך המשיח אומר הפסוק שלא יהי' כך אלא כהרף עין, וכבר המבשר הראשון יאמר הנה בא הגואל וכל השבטים שבגלויות נתכנסו והנה הם, וזה ''ראשון לציון'' - המבשר הראשון ''הנה הנם'' יאמר הנה כל השבטים וכל הגלויות, וכ''כ יהי' בפתע פתאום עד שאפילו שיהיו סמוכים לעיר לא ירגישו בהם בני העיר וכו' (מתורגם ללה''ק).
ומלבד מזו הראיה שהבאתי, הלא הוא בפירוש מבואר בכתוב (מלאכי ג) הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, (פי' המצודות שזהו מלך משיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו), ומלאך הברית (שהוא אליהו הנביא) אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות.
וכן מובא (במדרש פרקי היכלות הקדמון פרק ל''ו) וזלה''ק שם דבר אחר מפני שישראל שבאותו הדור אומרים, אפשר עולם כמנהגו נוהג ויש גאולה בשנה זו (בתמיה), והם אינם יודעים שפתאום יבא עכ''ל, ודי לך אחי באלו הראיות.

וכבר הבטיחה תורה שישראל עושין תשובה ונגאלין
עוד שם: והנה בכמה מקומות נראה שהתגלות המשיח תלוי בתשובה, וכן תראה בזהר חדש העתקתי לעיל (פרק ה', ומדדש תהלים המובא לעיל פרק ז'), אבל מכמה מקומות ומכמה מאמרים שהעתקתי לעיל (פרק ט') תראה הגם שישראל לא ישובו בתשובה גם כן תבא הגאולה.
אבל יש לי כמה ראיות מזהר ומדרשים אשר בררתי מהם בעזרת השם בלי ספק כלל, אשר קודם התגלות המשיח אם ח''ו יצטרך להמתין עד הזמן של בעתה, אשר צפייתנו שכבר התחיל לצמוח זה הזמן בעזרת ה', ואם ישראל לא ישובו מעצמם אז יכריח הקב''ה את ישראל על ידי גזירות ח''ו, כמו שכתוב (יחזקאל כ) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם.
וכן מובא (בסנהדרין דף צ''ז ע''ב) אמר רב כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אלא הקב''ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב ע''כ.
וכן מובא בזוה''ק (פרשת נשא ברעיא מהימנא דף קכ''ב ע''א) ובגין דא כל מאן דעביד תשובה גרים לאחזרא ה' לאת ו' ופורקנא בדא תלייא, ובגין דא הכל תלוי בתשובה, דכך אמרו קדמאי כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה דאיהו שלימו דשמיה, ועל דא (יחזקאל כ) ואעשה למען שמי, שקשין גזרותיו משל פרעה ויחזרון על כרחייהו, הדא הוא דכתיב (דברים ד) שבת עד ה' אלהיך עד יקוק ודאי עכ''ל. וכן מובא בזה''ק תשא דף קפ''ח סוף ע''ב וכלא בתשובה תליא עיי''ש, ובזהר תרומה דף ק''ל ע''ב.
ועל ידי צרות הדור ישובו ישראל בשובה, כי אין הקב''ה רוצה שרק יחידי הסגולה יזכו לגאולה, שנאמר (שמואל ב יד) ולא ידח ממנו נדח, אלאל רצונו שיהיו כולם מתוקנים לגאולה שלמה, הן על ידי יסורין ועניות ושאר נסיונות הזמן בעוה''ר, והן על ידי צדקות ומעשים טובים וישובו על ידי זה, הגם כי לא ישובו בתשובה שלימה, כי לא ימתין הקב''ה על תשובה גדולה, רק בבחינות זעקה ושאגה והשתוקקות, כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר.
כמו שאמר רבינו הק' רבי ר' בער זי''ע שקודם ביאת המשיח יתעורר בלבבות ישראל חשק גדול לה' פתאום ואז יהיה הגאולה, וסימנך (תהלים צא) כי בי חשק ואפלטהו, כי כל יכול ומי ימחה בידו, באם יחפוץ לגאלנו יתן ויצמיח בלב כל ישראל בזה הזמן השתוקקות גדל וצמאון ותשוקה לה', כי אין ישראל שבים לאדמתם רק על ידי בכיה וזעקה ושאגה, כדכתיב (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ונאמר זאת על הגאולה העתידה במהרה בימינו, וכמובא בזהר ובגמרא ובמדרשים בהרבה מקומות, ועל ידי אלו הבכיות וזעקות השתוקקות, יעלו למעלה תפלתם ובקשתם בבחינת אתערותא דלתתא, וישברו טינרין תקיפין וכל חומות המפסיקים ומבדילים.
וישראל הקדושים כשיתייאשו מן הגאולה באותה שעה, כי לא יחשבו כלום באותו רגע שבו עתיד שתצמח הגאולה, כי הקב''ה יעשה כך שבאותו יום ובאותו שעה דייקא לא יחשבו כלל להגאולה, ויתייאשו עצמם מהגאולה, באותו זמן פתאום יבוא אל היכלו האדון, וזה יהא על ידי בחינת אתערותא דלתתא הנזכר לעיל, ויתקע בשופר גדול, ואחר כך יבא אליהו והוא ישיב לישראל בתשובה שלימה, כמו שכתבו (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, שהוא התגלות המשיח, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, וכל זה דברים אמתים וברורים בלי ספק בעזרת השם, כפי אשר ביארתי מדברי קדשם ממדרשים וגמרא וזוהר ויתר דברי קדושים ברצות ה', ע''כ.

[NBemet]

סדר תחית המתים לעתיד

ועכשיו אביא לך עוד ממדרש אותיות דרבי עקיבא (אות ט') סדר תחיית המתים, ופעולת התחיה, ותענוג וכבוד הצדיקי לעולם העתיד, וזלה''ק:
דבר אחר זה וכו' של עולם הבא שהצדיקים מציצין ועולין מהאדמה וקמין לתחיה מקבריהם כתות כתות כעשבי השדה, בכמה לבושין שריחן הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן, שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים סב), ואין עיר אלא ירושלים שנאמר העיר אשר בחרתי בה (מלכים א יא), מכאן אתה למד שאין הקב''ה מחיה את המתים אלא בארץ ישראל, שנאמר כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה וכוח להולכים בה (ישעיה מב), ואומר ונתתי צבי בארץ חיים (יחזקאל כו), מהו ארץ חיים, וכי יש ארץ חיים וארץ מתים, אלא זו ארץ ישראל שנקראת ארץ החיים שמתיה חיים תחלה לעולם הבא.
אם כן צדיקים שנקברו בחוץ לארץ כגון משה ואהרן ושאר כל הצדיקים שבארבע פנות העולם היאך חיין ובאין לעולם הבא, אלא מלמד שבשעת תחיית המתים הקדוש ברוך הוא יורד משמי שמים העליונים וישב על כסאו בירושלים, שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג), וקורא להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואומר להם, בני לא בראתי אתכם אלא לשעה זו כדי שתעשו לי קורת רוח, משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו רבון של העולמים הננו נעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה, משיב הקב''ה ואומר להם לכו ושטטו בארבע רוחות העולם, והגביהו את ארבע כנפות הארץ, ועשו מחילות מחילות בקרקע הארץ לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ עד ארץ ישראל, והביאו לי כל צדיק וצדיק, צדיק פלוני בן פלוני, חסיד פלוני בן פלוני, חכם פלוני בן פלוני, נבון פלוני בן פלוני, נביא פלוני בן פלוני, שמסרו את עצמן על קדושת שמי בכל יום ויום, כדי שלא יצטערו, ויבאו לארץ ישראל ואני מחיה אותם.
מיד הולכים כל מלאך ומלאך, וכל שרף ושרף, וכל שר ושר, וכל גדוד וגדוד, ושוטטים בארבע רוחות העולם, ומגביהים ארבע כנפות ארץ, וינערו רשעים מן הארץ, שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה (איוב לח), ועושין מחילות מחילות בקרקע הארץ בשביל כל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ ומביאין אותן בתוך מחילות לארץ ישראל אצל הקב''ה לירושלים, והקב''ה עומד בעצמו מחיה אותן ומעמיד אותן על רגליהן.
וכיצד מחיה את המתים לעולם הבא, מלמד שנוטל הקב''ה שופר גדול בידו שהוא אלף אמה באמה שלו, ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם עד סופו, בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהן של הצדיקים מתקבצין, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממין, בתקיעה חמישית עורתיהם מתקרמין, בתקיעה ששית רוחות ונשמות מתכסות לגופיהן, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם, שנאמר וכו'.
עו''ש במדרש אותיות דר' עקיבא: יו''ד אל תקרא יו''ד אלא יד, מלמד שזה הוא יד ושם טוב שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן להם לצדיקים לעולם הבא בירושלם ובבית המדרש, שנאמר ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם וגו' (ישעיה נו) ואין ביתי אלא בית המדרש שנאמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים (שם), ואין חומתי אלא ירושלם שנאמר על חומתיך ירושלם וגו' (שם סב), ואין יד אלא מנות שנאמר וישא משאת מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות וגו'(בראשית מג), ומהו יד, מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא לקרא את כל צדיק וצדיק, בשמו, ונותן להם כוס של סם חיים ביד עצמו כדי שיהיו חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים, ומהו ושם, מלמד שעתיד הקב''ה לגלות שם המפורש לכל צדיק וצדיק לעולם הבא, שנבראין בו שמים החדשים וארץ החדשה, כדי שיהיו כולם יכולים לבראות את העולם החדש, שנאמר (ישעיה נו) שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ומנין שזה הוא שם המפורש, נאמר כאן שם עולם ונאר להלן זה שמי לעולם (שמות ג), מה להלן שם המפורש אף כאן שם המפורש.