
נכתב במקור על ידי
הנודד
באמת התייחסת פה לשתי נקודות קיצון.
אבל נניח שהבליין התבגר והחליט ללמוד משהו ואין לו תעודת בגרות.
היום זה לא סוף העולם, אם יש לו כסף (אחרי צבא אתה מקבל כסף וגם מועדפת ועבודה) אתה יכול לעשות מכינה באחת מהמכללות וללמוד את מה שרצית.
או פשוט לשפר בגרויות וללמוד.
אז מהבחינה הזאת הבן אדם יתעכב בחיים על חשבון העבר יחסית לזה שלמד, אבל העתיד שלו לא תקוע...הוא רק יבוא לאט יותר.
נגיד בן אדם סיים צבא בגיל 21, משלים בגרויות או עושה מכינה שזה לוקח בערך שנה...(נחשיב את הפסיכומטרי תוך כדי כי זה אפשרי אם רוצים), אז הוא יתחיל ללמוד בגיל 22 שזה סביר.
אם הוא רוצה לבלות ולהנות אז בגיל 23 שגם זה סביר בהחלט, גם 24 זה לא כזה נורא.
מהשני מצבי קיצון הייתי מעדיף את הבליין, כי להחזיר את הגלגל אחורה ולהיות ילד ולחוות חוויות אתה לא יכול, אבל לימודים תמיד אפשר להשלים.
כמובן שהכי טוב זה לבלות ולהשקיע, לא להיות כל היום קבור בספרים אבל מצד שני לא כל היום להיות בחוץ ולא ללמוד...
החוכמה היא למצוא את האיזון הנכון.
אני אישית לא עשיתי את זה בגיל צעיר ואני משתייך יותר לכיוון הבלייני שהגדרת, אבל אני לומד עכשיו ומשלים את כל מה שהחסרתי (שילמתי על זה 10,500 ש"ח ושנה מהחיים שלי, אבל לפחות נהניתי והיו לי חיים ובשיקלול הסופי השנה הזאת וה 10,500 ש"ח האלו זה כלום לעומת מה שעברתי).