מסכמים עשור: ותודה ל-Civilization



שחר לנגבהיים לא יכול להפסיק לשחק. מהרגע שיצא משחק כיבוש העולם של סיד מאייר, חייו השתנו מהקצה אל הקצה

פרסום


במהלך השבוע נעלה בכל יום טור אישי מאת אחד מכתבי ועורכי גיימר. כל אחד מהם התבקש לסכם את העשור לפי ראות עיניו: לבחור את המשחקים הגדולים, הרגעים הגדולים, התופעות החשובות ביותר. בסוף השבוע נפרסם את בחירותיכם למשחק העשור, כפי שנאספו במסגרת סקר הגולשים של גיימר.

המשחק שעשה לי את העשור הוא הכותר הרביעי בסדרת Civilization, יחד עם שתי ההרחבות שלו - Warlords ו-Beyond the Sword. כשאני אומר "עשה לי את העשור", אני מתכוון שהוא החריב כל חלק בו שלא קשור למשחקי מחשב.

Civilization 4, כמו שיודע כל מי ששיחק בו, הוא לא משחק שמתפשר, או משחרר. זה משחק שדורש מהשחקן מחשבה, רצינות, השקעה, ואת היכולת לשים לב שעכשיו ארבע לפנות בוקר, שיחקת שבע שעות ברצף, לחלוטין שכחת להתכונן למבחן מחר (או לישון לפניו) ולא לירות בעצמך. מי שמשחק סיב, משחק סיב. וזהו.

יש משחקים שמספקים חוויה. זה נחמד, זה ראוי, אבל זה לא מה שמקבל מי שרכש את המשחק הזה. הוא מקבל חיים (או מאבד אותם, תלוי איך אתם בוחרים להסתכל על זה). כשמשחקים בסיב, מקבלים שעות על גבי שעות של הנאה, בתמורה לשעות על גבי שעות של חוסר יכולת להתנתק מהמשחק.






ארבע לפנות בוקר



כאשר מדברים על התמכרות, אין דוגמה טובה יותר מתסמונת "עוד תור אחד" שכל כך אופיינית לשחקן סיב מצוי. הסיבה לכך פשוטה: לאחר שנכנסים לעומק המשחק, בכל תור נפתרת בעיה שהופיעה מוקדם יותר, ובכל תור מופיעה בעיה שתפתר רק בתורות הבאים. עכשיו השגתי מחדש את הנפט שגזלו ממני ואני הולך לבנות צי משחתות כדי להגן על האסדות שלי בעתיד. מצד שני, עכשיו הכריזו מלחמה על בעל הברית שלי, אני צריך לראות כמה יחידות אני יכול להעביר אליו, ועל הדרך לחשוב כמה אני רוצה שהוא יאבד מכוחו לפני שאבוא להציל אותו. תמיד יש מה לעשות, ובהתאם, אי אפשר להפסיק לעולם.

ברוב המשחקים הטובים של העשור אזכר בערגה בעשור הבא. לעומת זאת, בסיב עוד אמשיך לשחק שנים קדימה. אם יש משחק אחד שילך איתי גם בשנים הקרובות, ואני יודע שלא הולך להתיישן עם חלוף המנועים הגרפיים הנוכחיים, זה סיב.

לא אטען שזה המשחק הטוב ביותר מסוגו. כבר יצאו כמה וכמה משחקי אסטרטגיה בתורות שעשו דברים טוב יותר מאשר בסיב4, ואני בטוח שאם וכאשר נקבל את סיב5, יהיו שם שיפורים עצומים. אבל עד אז, אין אף משחק שעושה משהו שקרוב להיקף, למורכבות ולעומק שלו.

המרכיבים של המשחק אינם מתישנים עם הזמן. הוא נראה נפלא, אבל המראה שלו אינו העיקר. מנגינות הרקע נהדרות, אבל אפשר לשחק בו גם בדממה מוחלטת. הוא משחק מוצלח פשוט כי בבסיסו, אותו יסוד חמקמק שנקרא משחקיות, מבוצע אצלו בצורה מוצלחת. יעברו עוד שנים עד שניווכח במשחק המנסה ליצור את אותה החוויה באיכות גבוהה יותר. עד אז, כנראה שאמשיך לפספס מבחנים - כי אני בהחלט הולך להמשיך לכבוש את העולם בסיב4.