מסכמים עשור: עלייתו של הספורט האלקטרוני

כשהעשור הזה התחיל, אבישי רויטבלט היה בסך הכל בן עשר. במהלך השנים שחלפו הוא התאהב בעולם הגיימינג – בעיקר בזכות משחקי המולטיפלייר וההזדמנות להכיר חברים חדשים ולקחת חלק בספורט המגניב ביותר שיש

פרסום


במהלך השבוע נעלה בכל יום טור אישי מאת אחד מכתבי ועורכי גיימר. כל אחד מהם התבקש לסכם את העשור לפי ראות עיניו: לבחור את המשחקים הגדולים, הרגעים הגדולים, התופעות החשובות ביותר. בסוף השבוע נפרסם את בחירותיכם למשחק העשור, כפי שנאספו במסגרת סקר הגולשים של גיימר.

אין שום ספק שהגיימינג עשה קפיצה משמעותית העשור, אבל אחד התחומים שלא רק התפתח אלא ממש הומצא הוא הE-Sports, שהפך את הסיטואציה מאדם מול מכונה, לאדם מול אדם. אלמנט שהפך את משחקי הוידאו מפאזל או אתגר, לספורט, תחרות, קהילה וחברים.

את העשור הזה התחלתי בגיל 10 ואני מסיים אותו בגיל 20. אפשר בהחלט להגיד שזהו העשור שבו התעצבתי, נבנתי והפכתי למי שאני, גם כבן אדם וגם כגיימר. והמולטיפלייר מקבל בחיי מקום של כבוד. הכל התחיל עם Red Alert 2. לפני שהמסנג'ר והאייסיקיו הפכו ללחם חוקו של כל מתבגר, היינו קובעים את המשחקים עוד בכיתה ומסנכרנים את המשחק בעזרת הטלפון. למחרת, מי שניצח היה מתרברב בפני כל החברים ומספר על המהליכים המבריקים (שלרוב הסתכמו ב-Mass Rocketeers), בעוד שהמפסיד היה מתרץ ומבטיח שבפעם הבאה הוא זה שינצח.

משם הדרך למשחקים יותר "כבדים" כמו Warcraft 3 ו-Soldier of Fortune 2 הייתה קצרה. עם כל משחק שאפתי להיות קצת יותר טוב, עד שלבסוף ב-Renegade אני וחברי דאז נחשבנו לשני השחקנים הטובים בארץ (לפחות לפי הדירוג של ווסטווד, המפתחת). לאחר הפסגה, חיפשתי משחק קשה, משחק שבאמת יאתגר אותי, משחק שיהיה מכוון מ-א' עד ת' לתחרות של אנשים מול אנשים. למזלי, בדיוק אז Unreal Tournament 2003 הגיח לו החוצה. הוקסמתי. במשך 4 שנים שיחקתי במשחק על נגזרותיו, התחברתי עם אנשים שמעולם לא פגשתי במציאות קודם לכן, הפכתי לחיית פורומים ואפשר להגיד ש"גיליתי את האינטרנט".



Unreal Tournament 2003



Army of Two. רק הסנונית הראשונה

לבסוף, אף הפכתי למנהל הקהילה הישראלית, וקפטן נבחרת ישראל. אך השיא לא היה בהישג על הנייר, אלא דווקא בקהילה, מסיבות הרשת והמפגשים שארגנו. לילות שבהם הצלחנו להדביק פנים לאנשים שעד אז הכרנו רק ככתב או מקסימום כקול. חברויות אינטרנטיות הפכו להיות גם אישיות ולא רק בגלל שהמשחק מקשר בינינו. את האקסטזה של משחק קבוצתי מאורגן אל מול קבוצה אחרת אפשר להשוות רק לאירועי ספורט מהמציאות. לא מעט זמן הקדשתי לתחביב הזה, ואם יש דבר אחד שהוא לימד אותי, זה לשאוף גבוה יותר, תמיד לרצות להשתפר ותמיד לעשות זאת בשיתוף עם חברים - אלמנטים שאכן שמשותפים בבסיס כל ספורט עלי אדמות.

אם אפסיק לרגע לגולל את סיפורי האישי, העשור הזה התחיל עם חלוצים בודדים בתחום המולטיפלייר, בעוד שהוא מסתיים כאשר יש המחשיבים קונסולה אחת עדיפה על אחרת רק בגלל החוויה המקוונת. תחום ה-E-Sports הגיע לסוג של רוויה (לפחות בעולם הגדול) - יש מספיק משחקים בשוק שמתוכננים אליו, יש המוני שחקנים שמשחקים ובהם, והטובים שבאותם המונים מרוויחים כסף יפה מתחרויות וחסויות. אין ספק שהוא ימשיך להתפתח ולגדול, ואולי אף יגיע סוף-סוף במלוא הדרו גם לישראל, אבל אין עוד מרחב גדול שאליו השוק יכול להתפתח. רק להגדיל את מה שקיים.

לעומת זאת, תחום שהייתי רוצה לראות מקבל זריקת אנרגיה רצינית בעשור הקרוב הוא ה-Co-Op (משחק משותף). אנחנו עדיין לא במקום שבו כל משחק מאפשר אותו כחלק אינטגרלי ומהותי מהחוויה (ובכך בעצם ממית את מונח ה-Single Player), אבל בהחלט אפשר לראות שזה הכיוון שאליו נושבת הרוח. לא רחוק היום שבו משימת ה-AC130 ב-Modern Warfare 2 (שבה שחקן אחד היושב לו במטוס מחפה על השחקן השני שרץ לו על הקרקע), או משחקים כמו Left 4 Dead לא יהיו ניצוצות של משחקיות מקורית על רקע המחזור האינסופי, אלא ישלטו ביד רמה בכל תחום הגיימינג.

מולטיפלייר לאו דווקא יהיה שם נרדף לתחרות אלא לעבודת צוות. זהו תחום שיכול לקסום לאוכלוסיה רחבה בהרבה מאשר תחום ה-E-Sports התובעני. אם להגדיר את השאיפה שלי במשפט אחד - אני רוצה לחיות בבעולם שבו אפילו ב-Zuma יש אופציית Co-Op ו-Vs Mode. אמן!