[גמרא]מסכת ברכות דף ב - עמוד א
בס"ד
ב"ה אני יעביר כמה שיעורים בגמרא לזיכוי הרבים
אני לא יעבור על כל הגמרא אבל אני ישתדל מידי פעם בעז"ה לפרסם עמוד או דף.
מקרא:
צבע כתום - דברי משנה
כחול - דברי גמרא
שחור - פירושים
חום - הערות
_____________________________
מאימתי מתיקורין קוראים את שמע קריאת שמע בערבין בערבית.משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן בזמן שהכוהנים היו נכנסים לבית המקדש לאכול את תרומתן הם היו טובלים כידי להיות טהורים,בזמן צאת הכוכבים עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר רבי אליעזר אומר:אפשר לקרוא עד סוף האשמורת הראשונה של הלילה,למד זאת מהמילה "בשכבך" פעולת השיכבה(סוף האשמורת הראשונה של הלילה).וחכמים אומרים עד חצות כפשוטו.רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר רבן גמליאל אומר עד שיעלה השחר,למד מהמילה בשכבך כלומר כל הזמן שהאדם שוכב(יושן).מעשה מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע ואמרו לרבן גמליאל לא קראנו קריאת שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין חייבים אתם לקרות ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולא רק בענין קריאת שמע אפשר עד עמוד השחר אלא כל מה שתיקנו חכמים עד חצות אפשר עד עמוד השחר הקטר חלבים ואברים חלקי הקורבנות שהיו מקטירים על המזבח[החלב שלהם או האברים שלהם] שהדבר נהוג ביום ואף בלילה מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד קורבנות ששחיטתן ביום והאכילתם בלילה מצותן עד שיעלה עמוד השחר א''כ אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה אדם מטבעו נוהג לדחות דברים,אז כידי שלא יפסיד את קריאת שמע חכמים תיקנו עד חצות:
תנא היכא קאי מהיכן התנא סובר דקתני מאימתי שיש חיוב בקיראת שמע במילה "אימתי" כשהחיוב עצמו לא רשום במשנה ותו ועוד יש לשאול מאי שנא מה(מדוע) שונה דתני בערבית דיני קריאת שמע בערבית ברישא והיה צריך לתני לתת דיני דשחרית שחרית ברישא קודם לערבית,כמו בקורבן התמיד תנא אקרא קאי דכתיב דברי התנא מתייחסים לתורה,ולכן כתב שיש חיוב בקריאת שמע,שכתוב {דברים ו-ז} בשכבך ובקומך מכאן יודעים שיש חיוב בקריאת שמע בשחרית ובערבית והכי קתני וכך שנה התנא זמן קריאת שמע דשכיבה אימת זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן והתחיל בקריאת שמע של ערבית מהסיבה שהמילה "בשכבך" באה לפני המילה "בקומך" ואי בעית אימא ואם תרצה,אפשר לומד עוד יליף למד התנא מאמור מברייתו של עולם דכתיב {בראשית א-ה} ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מכאן אפשר ללמוד השערב בא לפני הבוקר שואלת הגמרא:אי הכי אם כן פתח בערבית מפני ברייתו של עולם סיפא דקתני בהמשך המשנה כתוב בשחר מברך שתים לפניה בשחרית מברך שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה ואחת אחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ובערבית מברך שתים לפני קריאת שמע ושתיים אחרי ק"ש לתני דערבית ברישא אם כן,למה הזכירה המשנה בפעם הזאת קודם את שחרית ואחר כך את ערבית?אם התנא הולך לפי בריית העולם,מדוע במקום אחר במשנה מוזכר קודם שחרית ואחר כך ערבית?. מתרצת הגמרא:תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית במשנה הראשונה התנא פתח את דבריו בערבית ולאחר מכן במשנה הבאה הוא מדבר על קריאת שמע של שחרית עד דקאי בשחרית ובזמן שהוא מדבר על ק"ש בשחרית פריש מילי דשחרית המשיך לדבר על דיני ברכות ק"ש בשחרית והדר פריש מילי דערבית ולאחר שגמר המשיך לדיני ברכות של ערבית,ולכן התחיל התנא קודם בשחרית וא"כ בערבית,כי לא דנו בנושא זה במקום אחר:אמר מר אמר במשנתנו:"מאמיתי",מתי קוראים את ק"ש בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן פירשנו למעלה.שואלת הגמרא:מכדי הרי כהנים אימת קא אכלי תרומה הכוהנים אוכלים את תרומתם משעת צאת הכוכבים וכתוב שזמן זה הוא זמן התחלת ק"ש לתני ואם כן,שזמן קריאת שמע הוא: משעת צאת הכוכבים מדוע תלה את זמן ק"ש בזמן כניסת הכוהנים לאכול את תרומתם?.מתרצת הגמרא:מלתא אגב אורחיה קמשמע לן התנא בתוספת לשונו כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים שזמן ק"ש הוא הזמן שבו הכוהנים נכנסים לאכול את תרומתם,זמן צאת הכוכבים והא קמשמע לן בא התנא להראות לנו בזאת דכפרה לא מעכבא שגם אם הכוהנים נטמאו בטומאה חמורה מאוד,ואסורים באכילת התרומה.אלא כיוון שטבלו בזמן צאת הכוכבים.שגם אם הכוהנים נטמאים ואסורים באכילת התרומה,אם הם טובלים בזמן צאת הכוכבים מותר להם לאכול כדתניא ומקורו בתורה {ויקרא כב-ז} ובא השמש וטהר "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" שנאמר על התרומה ביאת שמשו מעכבתו שקיעת החמה מעכבת אותו מלאכול בתרומה לאכול את התרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה כיוון שיצאו הכוכבים,לכוהנים מותר לאכול מן התרומה.ומקשה הגמרא:וממאי דהאי שאמר הכתוב ובא השמש ביאת השמש ובאה שקיעת השמש(צאת הכוכבים) והאי וטהר שאמר הכתוב "וטהר" פירושו טהר יומא שהיום נטהר,כלומר היום נעלם מן העולם,ששקעה החמה לגמרי ויצאו הכוכבים,ואז מותר לאכול מן התרומה.שואלת הגמרא: דילמא כוונת הכתוב ביאת אורו זריחת אור השמש ביום למחרת הוא ומאי וטהר טהר גברא שהאדם יטהר את עצמו ע"י הבאת קורבנות,ורק לאחר מכן יאכל בתרומה?.מתרצת הגמרא: אמר רבה בר רב שילא אמר,אם "וטהר" הכוונה לצוות את האדם שיביא קורבנותיו א''כ אם כן לימא קרא ויטהר אם כן, "וטהר" שהוא לשון ציווי לעשות מאי וטהר למה נאמר "וטהר" שבכך נטהר מאליו?כוונת הכתוב ש טהר יומא ש"נטהר" היום בכך שהיום נעלם ויוצאים הכוכבים,שדבר זה קורא מאליו כדאמרי אינשי כמו שאומרים אנשים איערב שמשא שקעה החמה ואדכי יומא ונטהר היום,עד כאן הגמרא ביארה את זה שמזמן שקיעת החמה מותר לאכול מהתרומה ולא צריך לחכות עד לצאת הכוכבים(הפרש של כמה דקות).עד כאן,מסכת ברכות,דף ב-עמוד א'
______________________________
המשך דף ב עמוד ב'
ב"ה בלי נדר מחר!
תיזכו למצוות
ציטוט ההודעה
