בס"ד

בשיעור הקודם למדנו את מסכת ברכות דף ב - עמוד א',הפסקנו בביאור הגמרא שמותר לכוהנים לאכול את תרומתם מזמן שקיעת החמה ולא מזמן צאת הכוכבים,השיעור נבאיר אם זה תקף לגבי ארץ ישראל ונענה על עוד כמה שאלות שהגמרא שואלת

מקרא:
צבע כתום - דברי משנה
כחול - דברי גמרא
שחור - פירושים
חום - הערות
_____________________________

במערבא בארץ ישראל(שהיא מערבה מבבל) הא דבריו של דרבה בר רב שילא לא שמיע להו לא תקף להם(לארץ ישראל) ולכן ובעו לה מיבעיא נצטרך לבאר האי זה שכתוב ובא השמש האם ביאת שמשו הוא שקיעת החמה ומאי וטהר טהר יומא ובזמן שקיעת החמה היום נטהר או דילמא או ש"ביאת שמשו" ביאת אורו הוא זריחת החמה הוא? ומאי וטהר טהר גברא ויביא את הקורבנות לכפרתו ולאחר מכן יטהר גם לגבי אכילת התרומה? והדר לאחר שדנו בנושא זה פשטו לה וסיפקו את זה מברייתא מדקתני בברייתא ראינו בברייתא שבעמוד א':וחכמים אומרים בשעה שהכוהנים זכאים לאכול בתרומתם סימן לדבר צאת הכוכבים שמזמן צאת הכוכבים הם מותרים באכילת התרומה ואין קורבן הכפרה מעכב אותם מלאכול את התרומה.הגרמרא שואלת אם צריך לחכות עד לזריחה ואז להקריב את קורבן הכפרה כידי לאכול מהתרומה(ביאת אורו),ולאחר שדנו בזה בעמוד הקודם חכמים קבעו שבזמן צאת הכוכבים הכוהנים יכולים לאכול את התרומה ולא צריכים לחכות לקורבן הכפרה שמע מינה מהברייתא,ובא שמשו ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא וכיוון שחלף היום הכוהנים מותרים באכלית התרומה מזמן צאת הכוכבים. אמר מר אמר התנא במשנה משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן זמן צאת הכוכבים. ורמינהו ומקשה הגמרא,לכאורה יש סתירה של הדבר מברייתא אחרת: מאימתי מתי קורין קוראים את שמע ק"ש בערבין בערבית משהעני משעה שהעני(שאין לו נר להאיר את ביתו) נכנס לאכול פתו במלח נכנס לביתו ואוכל לחם במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו עד שנפטר מסעודתו.והגמרא מסבירה:זה ששנינו בסיפא סופה של הברייתא שזמנה נמשך רק עד לשעה שהעני נפטר מסעודתו ודאי פליגא אמתניתין שהרי זמן זה הוא הזמן הכי מוקדם מכל הזמנים ששנינו במשנה.אבל יש גם לדון,האם גם מה ששנינו ברישא ראשה של הברייתא שתחילת זמנה משעה שהעני נכנס לאכול את סעודתו מי לימא פליגי אמתני' וברייתא זו קבעה כי זמן תחילת קריאת שמע הוא ממתי שהכוהנים נכנסים לאכול את תרומתם,או לא.הגמרא שואלת:אם בתחילת המשנה אמרו שתחילת ק"ש הוא בזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם ועכשיו המשנה רושמת שזמן התחלת ק"ש היא בזמן שעני נכנס לאכול את פתו,הלא יש כאן סתירה בין הדברים,או שהברייתא חולקת בין שתי הזמנים?. לא עונה הגמרא:לא,הברייתא אינה חולקת בין שתי זמנים ואין סתירה עני וכהן חד שיעורא הוא שהזמן שבו הכהן נכנס לאכול את תרומתו הוא הזמן שבו נכנס העני לאכול את פתו,הזמנים שווים,בזמן צאת הכוכבים.הגמרא אומרת ששתי הזמנים הם אותו זמן,בזמן צאת הכוכבים.ומקשה הגמרא ואומרת שיש עוד סתירה מברייתא אחרת ורמינהו מקשה הגמרא,כתוב בברייתא אחרת: מאימתי מתי מתחילין לקרות ק''ש בערבית מתחילים לקרוא ק"ש בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות שבערבי השבתות בני האדם אוכלים את סעודתם יותר מוקדם משאר ימות השבוע דברי ר''מ רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן וחכמים אומרים בשעה שהכוהנים זכאים לאכול את תרומתם סימן לדבר צאת הכוכבים ומכן אפשר להבין שהזמן שבו אוכלים בני האדם בערבי השבתות הוא בזמן צאת הכוכבים שהוא גם בזמן שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם. ואע''פ ואף על פי שאין ראיה לדבר שבזמן צאת הכוכבים נגמר היום ומתחיל הלילה,מצאנו זכר לדבר שנאמר {נחמיה ד-טו} ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר ועוד נאמר {נחמיה ד-טז} והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה מכאן,שמזמן עלות השחר עד צאת הכוכבים הוא היום ומזמן צאת הכוכבים עד עלות בשחר הוא הלילה מאי ואומר ולשם מה מביאה הברייתא את הפסוק השני והרי בפסוק הראשון נאמר כבר שזמן היום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומסבירה הגמרא:הפסוק השני נצטרך מכיוון ש וכי תימא אם היה נאמר רק הפסוק הראשון מכי ערבא שמשא משקיעת החמה,קודם צאת הכוכבים ליליא הוא ובבוקר מתחיל היום מנץ החמה ולא מעלות השחר ואינהו ועושי המלאכה דמחשכי ומקדמי היו מקדימים את עבודת מנץ החמה ועד הלילה ולכן מוסיפה הברייתא ת''ש שבא ללמד בפסוק השני והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה היום היה עת מלאכתם,כלה בזמן שהחל הלילה שהוא זמן השמירה ונמצא שהיום המשיך עד צאת הכוכבים שאז התחילה השמירה,זאת אומרת שאם לא היה מוסיף את הפסוק השני הינו יכולים לטעות ולחשוב שזמן המאכה שהיו עושים הוא בין נץ החמה שהיו מקדימים עד לצאת הכוכבים,וכייון שבפסוק השני אומר שהלילה היה להם לשמירה,זאת אומרת שמזמן צאת הכוכבים הם הפסיקו מלאכתם כי נגמר היום וחלה השמירה.וכך מהפסוק השני אפשר להכויח שזמן היום הוא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ולאחר צאת הכוכבים נגמר היום.והגמרא מסיימת את שאלתה: קא סלקא דעתך אפשר להעלות על דעתנו דעני שהשעה שהעני נכנס לאכול פתו בכל יום ובני אדם והשעה שהבני האדם נכנסים לאכול את סעודתם בשבת חד שעורא הוא אותה שעה היא ואי אמרת ואם אמרת שגם עני השעה שעני נכנס לאכול את פתו וכהן וכהן נכנס לאכול את תרומתו חד שעורא הוא הם אותה שעה,בזמן צאת הכוכבים,אם כך נמצא שהזמן ששיעור הזמן שאמרו חכמים בברייתא :"משעה שכוהנים..." היינו רבי מאיר הוא כשיעור הזמן של דברי רבי מאיר שאמר:"בזמן שבני האדם אוכלים בסעודות השבת...",מכאן מגיעים למסקנה,אם "עני" ו"כהן" שיעור אחד,ובני האדם ועני שיעור אחד,אם כן מהי המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא? אלא שמע מינה עני שעורא לחוד שזמן אכילתו של עני שיעורו בנפרד וכהן שעורא לחוד וזמן אכילתו של הכהן שיעורו בנפרד לא עני וכהן חד שעורא הזמן אכילה של עני ושל כהן הוא זמן אחר ולא אותו שיעור זמן,ועל זה חלקו חכמים ורבי מאיר,חכמים סוברים משעה שהכוהנים נכנסים לאכול את תרומתם שזהו זמן צאת הכוכבים,ורבי מאיר סובר משעה שבני האדם נכנסים שהוא זמן שווה של זמן העני,וזמנם של בני האדם והעני האו זמן שונה מזה של הכוהנים הוא והגמרא חולקת בהוכחתה,זמנו של העני וזמנו של הכוהן חד שיעורא הוא(זמן אחד הוא) ועני ובני אדם לאו חד שעורא הוא וזמן העני וזמן בני האדם הוא זמן שונה,שזמן בני האדם מוקדם יותר,ובזה נחלקו חכמים ורבי מאיר,חכמים אומרים מזמן צאת הכוכבים(זמן העני והכוהן) ור"מ אומר מזמן בני האדם שהוא זמן קודם לזמן הכוהנים .והגמרא ממשיכה לשאול: ועני וכהן חד שעורא הוא ועני וכוהן הוא זמן שווה? ורמינהו והגמרא מקשה,בברייתא אחרת כתוב: מאימתי מתי מתחילין מתחילים לקרות לקרוא שמע בערבין משעה שקדש היום בערבי שבתות משעת "בין השמשות" שהוא זמן מסופק אם עדיין יום או לילה,ומספק נאסרים במלאכה דברי ר' אליעזר רבי יהושע אומר משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן זמן צאת הכוכבים רבי מאיר אומר משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן בשעה שהכוהנים טמאים והם טובלים לפני זמן בין השמשות כידי לאכול מתרומתם אמר לו ר' יהודה אמר רבי יהודה לרבי מאיר:איך על זמן זה נאמר בשכבך? והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים הכוהנים טובלים מבעוד יום,וזהו אינו זמן שכיבה! ר' חנינא אומר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח בזמן שהעני נכנס לאכול פתו במלח ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב ואמר רבי אחא משעה שרוב בני האדם נכנסים להסב לסעודתן. ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא ומסיימת הגמרא את הקושייא:ולא אמרת שזמנו של עני וזמנו של כהן זמן אחד הוא ר' חנינא היינו ר' יהושע אם כן,נמצא שמה שאמר רבי חנינא "משעה שעני נכנס..." הוא כזמן שאמר רבי יהושע:"משעה שהכוהנים מטוהרים" ואילו בברייתא נמצא שנחלקו בזמן קריאת שמע אלא לאו שמע מינה שעורא דעני לחוד ושעורא דכהן לחוד אלא מכאן אתה לומד שזמן "עני" לחוד וזמן "כהן" לחוד,הגמרא הגיעה למסקנה שזמן העני הוא זמן שונה מזמן הכהן,ושאכן יש מחלוקת בעינין. שמע מינה אכן שני זמנים חלוקים הם.דנה הגמרא: הי מנייהו מאוחר איזה זמן יותר מאוחר,זמן העני או זמן הכהן?מוכיחה הגמרא: מסתברא מסתבר דעני מאוחר שזמן העני יותר מאוחר דאי אמרת אם אמרנו דעני מוקדם שזמן העני הוא מוקדם יותר והוא לפני צאת הכוכבים ר' חנינא שאמר שהזמן משעה שנכנס העני לביתו היינו הוא כזמן של ר' אליעזר שאמר משעה שקידש היום בערבי שבתות שאף זמן זה לפני צאת הכוכבים אלא לאו שמע מכאן אתה לומד מינה דעני מאוחר שהזמן של העני מאחור יותר מצאת הכוכבים.ומסקנת בגמרא: שמע מינה שאכן זמן העני הוא אחר צאת הכוכבים,אם כך ביארנו שזמן העני הוא מאוחר מצאת הכוכבים זמן הכוהן הוא בצאת הכוכבים וזמן האדם הוא מוקדם מצאת הכוכבים:עד כאן מסכת ברכות דף ב - עמוד ב'